בועז קידר נ' פרירון חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ

פסק דין

הרקע להגשת התביעה

1.התובע דורש בתביעתו זו פיצוי בן 292,838 ₪ מאת הנתבעת על רקע מסירתה באיחור ניכר של דירה אותה רכש ממנה בשנת 1998 ואי קיום התחייבותה של זו להקצות לו שבוע נופש בפריס לתקופה בת 20 שנה.

הגם שאין חולק אודות האיחור במסירת הדירה ואי הקצאת שבוע הנופש בפועל, הרי שהנתבעת מטעמיה שיפורטו להלן, דוחה מכל וכל דרישתו זו של התובע, אשר לטעמה יש בה משום ניסיון לעשות עושר שלא כדין.

2.להלן תמצית העובדות: ביום 30/07/98 נחתם בין הצדדים הסכם במסגרתו רכש התובע מאת הנתבעת דירה בקומה העשירית בפרויקט המרינה באשקלון תמורת 362,225 שקלים (להלן: "הדירה", "ההסכם המקורי" - בהתאמה). לצד ההסכם המקורי חתמו הצדדים על מסמך במסגרתו התחייבה הנתבעת להקצות לתובע מידי שנה שבוע נופש בפריס למשך 20 שנה (נספח ג לכתב התביעה, להלן: "מסמך הנופש").

על פי ההסכם המקורי (נספח ב לכתב התביעה) אמורה היתה הנתבעת למסור חזקה בדירה תוך 30 חודשים, קרי - עד לחודש ינואר 2001, אולם בפועל נמסרה החזקה ביום 07/06/07, כך לשיטת התובע או ביום 30/05/07, כך לשיטת הנתבעת. כך או כך, אין חולק באשר לאיחור במסירת החזקה.

3.אין חולק אף כי בפועל לא הוקצה עד כה לתובע שבוע הנופש לו היה זכאי, אלא שבעניין זה לכל צד טענותיו שלו באשר לנסיבות אי ההקצאה ולזכות התובע אז וכיום לשבוע הנופש.

4.כאן המקום להביא את ההתפתחות בשלב הביניים - בין מועד המסירה המיועד לבין מועד המסירה בפועל, שכן שלב ביניים זה הוא שעומד במרכז הסכסוך נשוא תביעה זו:

ביום 14/03/06 ועל רקע האיחור במסירת החזקה חתמו הצדדים על תוספת להסכם המקורי, כשזו נועדה להסדיר למעשה את עניין האיחור במסירה (להלן: "התוספת להסכם" – צורף כנספח ח' לכתב התביעה).

עיקריה של תוספת זו הינם שינוי מועד המסירה המקורי ליום 31/05/06 (להלן: "מועד המסירה החדש") תוך הסדרת אופן תשלום יתרת התמורה והותרתם בעינם של יתר תנאי ההסכם המקורי אשר התוספת מהווה חלק בלתי ניפרד ממנו.

תוספת זו מסדירה אף ועיקר את הפיצוי שינתן לתובע בנסיבות העניין ומחמת חשיבות הדברים אביא להלן לשונם של סעיפים 3 ו- 5, לתוספת:

"3.מוסכם בזאת בין הצדדים כי הרוכש יהיה זכאי לפיצוי מוסכם בסכום של 500$ של ארה"ב לחודש בערכם בשקלים על פי השער היציג של הדולר ביום התשלום, וזאת בגין כל חודש של איחור במסירת החזקה בפועל בדירה מעבר למועד המסירה החדש כאשר תשלום הפיצוי האמור יבוצע ביום מסירת החזקה בפועל בדירה לידי הרוכש באמצעות קיזוזו ע"י הרוכש מכל סכום המגיע ממנו לפרירון. יודגש כי תשלום הפיצוי יחול על כל איחור מיום 31/05/06 ואילך, ולא יחולו הוראות סעיפים 4 ו-5 להסכם בעניין הארכת מועד המסירה ללא פיצוי."

"5.הרוכש מוותר בזאת, ויתר מלא, סופי ומוחלט על כל פיצוי ו/או זכות ו/או על כל דרישה ו/או כל טענה ו/או כל תביעה בין האיחור בבניית ו/או השלמת בניית הדירה ו/או בגין האיחור במסירת החזקה בדירה לידי הרוכש עפ"י הוראות ההסכם עד למועד המסירה החדש ו/או בגין שינוי מועד המסירה כאמור בסעיף 2 לעיל ובחתימתו על תוספת זו הרוכש מצהיר כי אין ולא תהיינה לו כל דרישות ו/או טענות ו/או תביעות בגין האמור.

למען הסר ספק, מובהר בזאת כי התמורה כפ"י ההסכם הוקטנה בהסכמה בסכום שווה כרך ל- 30,500 $ של ארה"ב וזאת בגין פיצוי מוסכם מלא, יחידי, סופי ומוחלט בגין האיחור בהשלמת בניית הדירה ו/או במסירת החזקה בה לידי הרוכש עד למועד המסירה החדש לפי תוספת זו ו/או בגין שינוי מועד המסירה כמור בסעיף 2 לעיל, כאשר מוסכם בין הצדדים כי פרט לפיצוי האמור לא יהיה הרוכש זכאי לכל פיצוי ו/או שיפוי ו/או סעד ו/או תרופה אחרים בגין האמור."

5.בפועל וכאמור לא עלה בידי הנתבעת לעמוד אף במועד המסירה החדש וכיוון שכך ישמה היא התחייבותה על פי התוספת להסכם לפצות את התובע בסך של 500$ עבור כל חודש של איחור ופיצוי זה ניתן לו על ידי קיזוז הסכום הרלוונטי במעמד תשלום יתרת התמורה ומסירת החזקה ועל כך אין חולק.

תמצית טענות התובע ועדויותיו

6.התובע, בהיותו ער לתוכנם של ההסכם והתוספת לו, סבור כי בנסיבות העניין אין הוא כבול באמור באלו בכל הנוגע למגבלות פיצויו. לטענתו, הנתבעת הציגה מצג שווא והבטיחה הבטחות כזב במעמד חתימת התוספת להסכם מתוך ידיעה כי אין בכוונתה לקיים האמור בו וכל כוונתה בחתימתו של זה הייתה לגזול מזכויותיו ולהחתימו במרמה על סעיף ויתור בהתייחס לאירועי העבר. התובע מצידו האמין כי וכהצהרת הנתבעת בתוספת להסכם, יקבל לידיו את החזקה בדירה תוך חודש ומחצה ואך מחמת זאת הסכים לשלם את יתרת התמורה ולוותר על טענות בגין אירועי העבר.

במצב דברים זה בטל ומובטל מעיקרו ויתורו של התובע על זכותו לתבוע בגין אירועי העבר, אם מחמת טעות, הטעיה עושק או מרמה והודעה בעניין זה נשלחה בפועל לנתבעת במכתב מיום 02/07/07. מכל מקום, טוען התובע, כי הויתור האמור אינו חל על האיחור הנוסף המאוחר לחתימת התוספת להסכם.

7.אשר לשבוע הנופש, הרי שזכותו של התובע לקבלו קמה מיד עם חתימת ההסכם בהעדר כל תנאי בעניין זה ולכל המאוחר – עם תשלום יתרת התמורה, אלא שאף עם תשלום היתרה, התכחשה הנתבעת להתחייבותה בעניין זה וזאת חרף עמדתה שלה במכתב מיום 28/07/99 (נספח ה לכתב התביעה) בדבר קיומה של הזכות אך לאחר ובכפוף לתשלום מלוא התמורה. בהמשך התנתה הנתבעת קיומה של ההתחייבות בתשלום דמי אחזקה שנתיים בסך של 150 יורו ובחתימה על נוסח הסכם בעניין זה, אולם נמנעה מהעברת עותק הימנו, כשלבסוף אף הגדילה וטענה כי מסמך הנופש הרלוונטי זויף על ידי מי מעובדיה שפוטר.

8.התובע מקדיש חלק נכבד מטענותיו ועדויותיו להמחשת חוסר האונים, התסכול ועוגמת הנפש שנגרמו לו עקב האיחור המשמעותי במסירת החזקה בדירה על כל הטרחה שנגרמה לו עקב כך, כמו גם הפסד ההנאה הן מהדירה והן מאי קבלת שבוע הנופש אשר הובטח לו.